טיול פריחה לשמורת בארי

שבת בבוקר, קמים לא מוקדם מידי. שולפים תרמיל, מכינים כמה כריכים, כמה ירקות חתוכים, מים, מצטיידים במצלמות ויוצאים לדרך. בכפר סבא שמש חורפית נעימה, בדרום עננים אפורים בין פיסות תכלת, מזג אויר מצוין לטיול הליכה.

עוצרים להתעדכנות קפה ופיפי בצומת יד מרדכי אבל, כל עם ישראל ואישתו וילדיו נמצאים שם בהמוניהם... ויתרנו על הקפה, אפילו פיפי יחכה לטבע, קבלנו תידרוך קצר איפה יש מרבדי כלניות ( ליד אור הנר) ונסענו למקום אחר . אצלנו טיולי טבע לא מסתדרים עם עם ישראל ואישתו ולמזלנו עברנו כבר את שלב ההפעלות לילדים.

פנינו ימינה ממש בכניסה לקיבוץ בארי (פניה מכביד 232) , עלינו על דרך עפר טובה המשמשת גם שביל אופניים ונסענו מערבה, עד לפני מגדל המיים והחורבות של בארי הישנה. שם חנינו, לקחנו את התרמיל ויצאנו ברגל למרחבי הבתרונות . בתרונות הם מבני קרקרע לא אחידים של אדמת לס וכורכר, מלאי ערוצים ומצוקים קטנים, המבתרים גבעות ורכסים.

אז שוטטנו שם בטבע בלי תכנית מסודרת ומחוץ לכל שביל מסומן. עקבנו אחר הכלניות החלוצות שהקדימו לפרוח, רובן קטנות עדיין, נמוכות, אבל אדומות מאוד. ראינו המון פרחי אירוס ארצישראלי יפהפיים, דבורניות וגם צמח עם פריחה צהובה שבספר גיליתי שהוא נושא את השם המכובד "קדד פיינברון".

בממלכת החי ניצפו צבים גדולים וקטנים, חלזונות, המון ציפורים, עורבנים, ואיך לא - גם נציגי עם ישראל, על אופניים, על 4X4 (אלה הכי גרועים) וכמה בודדים מיושנים כמונו שמעדיפים לחוש את הטבע ברגליים.

עברנו דרך מבני אבן מוזרים, כמו אבני דומינו גדולות מפוזרות בשטח, שהתבררו כמחסני תחמושת בריטיים עזובים והגענו למגדל מים בראש גבעה. חבל שהוא היה מגודר ולא הצלחנו אפילו להתקרב... עצרנו לארוחה קלה וחזרנו בדרך אחרת (טוב, גם קצת דרך שדה זרוע) למכונית.

כל האיזור ירוק, פורח, רטוב מגשם ואפילו מוצף במקומות מסוימים. אז אולי "ישראל עדיין מתיבשת" אבל שם לא מרגישים את זה.

פריז - תורת התורים

צריך אולי לעשות מחקר אנטרופולוגי על התנהגות של אנשים מעמים שונים כשהם מחכים בתור.

הצרפתים, להבדיל מאיתנו, פשוט אוהבים את זה. אחרת קשה להבין איך, בקור מקפיא בשעת אחר צהרים מאוחרת, כשכמעט חושך, משתרך לו תור של יותר משעתיים המתנה בכניסה לתערוכת ציורים ב- Gran Palais , שביננו, לא ממש חיונית להשכלה...והם עומדים להם בשקט ובשלוה, מכורבלים במעילים וצעיפים, קוראים ספר בעמידה או מלחשים בטלפונים הסלולריים שלהם וצועדים עקב בצד אגודל לכיוון חוף מבטחים - הקופה בכניסה.

ובצד יש כניסה אחרת, ללא תור, לאלה שהזמינו מקום מראש, רכשו כרטיסים מבעד מועד באינטרנט, ב - Fnac או בטלפון. אלה, בעלי הזכויות מתקרבים בביטחון לשומר, מנפנפים במעטפות שלהם לשומר ונכנסים. ואתה שואל את עצמך,מילא אנחנו התיירים הלא מאורגנים, אבל איך המקומיים לא חשבו על זה מראש, איך הם לא ארגנו לעצמם כרטיסים חוסכי תורים?

אבל לומדים מהר ובביקור הבא שלנו כבר באנו מצויידים, חלפנו בגאווה לפני התור המזדנב, נופפנו בכרטיסים שלנו ונכנסנו. אנחנו כנראה לא ממש מתאימים למנטליות הצרפתית.

אני פרנקופילית

לא ברור למה אבל אני פרנקופילית, וצרפת היא ממש המולדת השניה שלי. נכון, אמא שלי נולדה בצרפת וגדלה שם עד גיל 18, אבל היא בעצם יהודיה פולניה ששפת האם שלה יידיש וצרפת הייתה בשבילה רק תחנת מעבר בדרך לארץ ישראל. בבית שלי לא דיברו צרפתית כי אבי היה מבולגריה ואני שמעתי את הצלילים המענגים של השפה רק כשאמא דברה עם אחותה הצעירה .המילים היחידות בצרפתית שאני זוכרת מהילדות הן : merde alore! ו- ma parole d'honer שנאמרו תמיד בכוונה רבה. הילדים שלי מתכחשים בתוקף לשורשים הצרפתיים שלהם ומתגאים רק בחלק הרומני של המשפחה, מהצד של בעלי לשעבר . אישי הנוכחי אומנם דובר צרפתית וגם גר שנתיים בפריס אבל הוא ישראלי 7 דורות בארץ.

ובכל זאת, יש בי געגוע תמידי לפריס, בכל זמן, בכל עונה (טוב אולי לא באוגוסט...) ובכל מצב רוח.ואם רק הייתי יכולה הייתי אורזת לי טרולי קטן וטסה לשם עוד הלילה. ולא רק לפריס, אלא גם לריווירה הצרפתית, ולאלפים, ולנורמנדי ולבריטני ולצפון ולמזרח ולדורדון ו...

אומרים שהצרפתים לא נחמדים, היפוקריטים, עסוקים בעצמם... אולי , אבל הם לא מפריעים לי ואם לומדים את קודי ההתנהגות שלהם, ובעיקר את השפה, רובם אפילו חיוביים. ויש הרבה מה להעריך אצלם. למשל שהם יודעים לחיות טוב, להנות, דואגים מאוד לא לעבוד קשה מידי, מקדשים את ה- vacance , עושים הרבה ספורט, אוכלים ושותים במידה.

אני אוהבת את השנסונים הצרפתיים, את הסרטים הצרפתיים, את הסופרות הצרפתיות של היום ("אלגנטיות של קיפוד" , של מוריאל ברברי הוא פנינה נפלאה ... "אבהתיה " של אנה גוולדה קטן ונוקב), את האופנה והארכיטקטורה ואת השיק הצרפתי.

ואם הייתי יכולה לבחור מקום אחד, בוקר אחד להתחיל בו את היום , לא הייתי מהססת. פריס, סתיו, אזור המארה, בית קפה קטן, ספל קפה הפוך (Grand creme ) , קרואסון וטארטין - רבע באגט פרוס לאורך עם שכבה עבה של חמאה.

לצהרים הייתי מסתפקת בסלט ניסואז, עם חסה רעננה, עגבניה, טונה, צלפים וזיתים שחורים קטנים וקצת רוטב וינגרט, שיוגש לי עם כוס יין רוזה קר במסעדה קטנה בניס או בקאן, עם נוף לים, באביב או בתחילת הקיץ. ולארוחת ערב קחו אותי לנורמנדי או בריטני לארוחה אלגנטית לאור נרות עם בשר אדום ויין אדום עוד יותר.

ואין, אין כמו שווקי המזון הצרפתיים! איזה כבוד לאוכל, איזו יצירתיות והשקעה בעיצוב הדוכנים, איזו טריות ונקיון ואלגנטיות. אני יכולה לבלות שעות בשבילים הצרים בשווקים האלה, מביטה, מריחה, ממששת וטועמת, וכמובן קונה... עומדת בתור בסבלנות עם שתי עגבניות וקערית פירות יער, או מתיעצת עם הרוכל על דרגת הבשלות המתאימה לגבינה ("גבירתי מתכוונת להגיש אותה היום או מחר?") , טועמת פיסת לחם עם טאפנד, ממרח הזיתים של הפרובנס, או בוחרת שרימפס טריים .

נראה לי שאסיים כאן עכשיו לפני שבלוטות הטעם שלי יריצו אותי ישר למקרר בשעת לילה מאוחרת זאת לדלות את שאריות הגבינה שעוד נשארו מהביקור האחרון בצרפת, לחלוץ פקק מבקבוק יין ולשתות לחיי החיים הטובים.

לילה טוב.

חוף התכלת וההרים מסביב - הקדמה

יש אנשים שאוהבים ים, ויש שאוהבים הרים, אני אוהבת גם וגם. במיוחד בחופשות שלנו. אני אוהבת את הכחול מאופק לאופק, את רצועת החוף המזמינה (במיוחד אם יש בה חול זהוב, אבל אסתפק גם בחלוקי אבן). אני אוהבת את האווירה החופשית השמחה, נהינת לראות אנשים שרועים בבטלה נעימה, גופים מבריקים משמן שיזוף מתגלגלים מצד לצד בעצלנות, נמרכים על מגבות ומחצלות ותופשים פיסת צל של שמשיה נטויה. ואני אוהבת גם את ההרים, את היערות, את השפעה הירוקה של עלים וענפים, לטייל בשבילים צרים, לראות נופים מתגלים פתאום... לבקר בערים עתיקות ... לנשום אויר קריר צלול...

אם יש איזור בעולם שיש בו שילוב נפלא בין ים להרים, בין חופים הומים ליערות שקטים, בין כפרים ועיירות וערים גדולות, הוא נמצא על שפת הים התיכון, בריווירה הצרפתית והאלפים הימיים הנושקים לה. הצרפתים קוראים לאזור הזה Cote d'Azur , Alpes Maritimes. או בקיצור ה- Midi .

על האיזור המקסים הזה אספר פה הרבה כי אנחנו מרבים לבלות בו, בכל עונות השנה (מלבד בשיא הקיץ ...), בכל בזדמנות, וכל פעם אנחנו מגלים משהו חדש.

אז קודם כל איך מגיעים? יש הרבה אפשרויות וצריך לבחור לפי האפשרויות, לוח הזמנים והכיס. יש טיסות לניס (לב ה- Midi ), בקיץ טיסות שכר ישירות ונוחות של ארקיע וישראייר , או טיסות סדירות עם תחנות ביניים . אפשר לטוס למרסיי ולקחת משם מכונית שתביא אותכם למחוז חפצכם על אוטוסטרדה נוחה תוך שעתיים עד שלוש ל. אפשר גם לטוס למילאנו , לשכור שם רכב ולהגיע תוך ארבע שעות דרך הריביירה האיטלקית היפפיה . אפשר כמובן גם לטוס לפריס ולקחת משם טיסה זולה או רכבת מהירה. אנחנו ניסינו את כל הדרכים ואנחנו בוחרים לפי מבצעי חברות התעופה, טיסות המשך או תכניות אחרות שיש לנו, כל פעם לפי העניין.

כמה זמן לשהות פה - לפחות שבוע, רצוי יותר.

איפה ללון? מה לעשות? איפה לטייל? על כל אלה בפוסטים הבאים.